פנטימנטו

פנטימנטו הוא מונח מעולם הציור, שמשמעו חרטה. הכוונה לאותה 'חרטה' של צייר, שבמהלך הציור מחליט לכסות קטע זה או אחר בצבע ולציירו שוב. לעתים, בחלוף השנים, דוהים צבעי השכבה החדשה, והציור הקודם שב ומבצבץ, ומעיד על 'החרטה' של האמן. בדרך זו חושפת ליליאן הלמן את זיכרונותיה. היא רואה עצמה כצייר מזדקן, ששב ומעיין ב'חרטותיו' וחוזר ובוחן את דרך הסתכלותו של עולמה היא, ומבקשת לראות מה היה שם פעם-מכל מפגשיה והכרותיה, באותו אוסף של פורטרטים-ומה יש בו היום. 156 עמודים.ליליאן הלמן 1905-1984, מחזאית וסופרת, מהדמויות הבולטות בין האינטלקוטואלים בארצות-הברית, היתה עדה לרבות מן ההתרחשויות שעיצבו את פני המאה וידידה אישית לרבים מהאנשים שעיצבו את תרבותה. אין פלא איפא שספר הזכרונות שלה 'אשה לא גמורה' מיקד את תשומת הלב הציבורית מאז פרסומו ב-1969. בכנות, הומור וביקורת עצמית מספרת הלמן על חייה, על ניו-אורליאנס וניו-יורק של תחילת המאה העשרים, על בירת הסרטים הוליווד בשנות העשרים והשלושים, על ספרד שסועת מלחמת האזרחים, על מוסקבה ולנינגרד במלחמת העולם השניה ועשרים שנה לאחריה. ועל ארצות-הברית בימי ציד המכשיפות של תקופת מק'ארתי. עם היותו ספר אוטוביוגרפי, דומה שלא את עצמה מציבה הלמן במרכז, אלא דווקא את הדמויות שהשפיעו על חייה. היא מציגה גלריה של דמויות מפורסמות ולא מפורסמות, ובהן המינגווי, פיצג'ראלד, סרגי אייזנשטיין, דורותי פארקר ויותר מכולם-סופר הבלשים הנודע דאשיל האמט, שעמו קיימה מערכת יחסים סוערת ומיוחדת במינה, ושהיה לה מורה וידיד אהוב עד מותו ב-1961.