תשע המפלצות

מִכָּל זֶה רַק אֲנִי מִסְתַּלֵּק לִי לְבַד, הוֹלֵךְ מִסַּפְסָלִי, הוֹלֵךְ מִתַּחְתוֹנַי, מִמַּצָּבִי הַגָּדוֹל, מִכָּל עִנְיָנַי, מִמִּסְפָּרִי הַשָּׁסוּע מִצַּד אֶל צַד, מִכָּל זֶה רַק אֲנִי מִסְתַּלֵּק לִי לְבַד. מִשַׁאנְז אֶלִיזֶה אוֹ בְּפִנַּת סִמְטַת הַיָּרֵחַ הַמְשֻׁנָה, הוֹלֵךְ לוֹ מוֹתִי, עֲרִיסָתִי מִתְרַחֶקֶת, וּכְסוּתִי הָאֱנוֹשִׁית, לְבַדָּה, מְנֻתֶּקֶת, מֻקֶּפֶת אָדָם, נִפְנֵית לַצַּד וּמְשַׁלַּחַת אֶת צְלָלֶיהָ אֶחָד אֶחָד. וַאֲנִי פּוֹרֵשׁ מֵהַכֹּל, כִּי הַכֹּל נִשְׁאָר לְשַׁמֵּשׁ לִי כָּאן אַלִּיבִּי מוּצָק: נַעֲלִי, לוּלָאָתָהּ, הַבֹּץ שֶׁדָּבַק, וַאֲפִלוּ כִּפּוּף הַמַרְפֵּק שֶׁנּוֹתַר בְּשַׁרְווּל בִּגְדִי הַמְכֻפְתָּר. המשורר הפרואני ססאר וייאחו (1938-1892) הוא מגאוני השירה, שמתוך חיים קצרים ומיוסרים חצבו והשאירו מאחוריהם מורשת שירים גדולה לשפתם, לתרבותם ולספרות העולם. ואייחו כותב על יתמות, על ילדות תמה ועל אהבה אירוטית, על העיר הגדולה המאיינת את האדם ועל געגועים ללחם, ונוסק מן הרעב, העוני והסבל אל שירה כלל־אנושית, מלאה חמלה ולהט נבואי.