לילה

לְלֶיְלָה יֵשׁ אִמָּא וְאַבָּא וְתִשְׁעָה דּוֹדִים וְדוֹדוֹת וְעֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה אַחְיָנִים וְאַחְיָנִיּוֹת. וְהֵם כָּל הַזְּמַן רוֹצִים לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק אוֹתָהּ. לִפְעָמִים זֶה בֶּאֱמֶת יוֹתֵר מִדַּי! יוֹם אֶחָד לֶיְלָה מַחְלִיטָה לְהִתְרַחֵק קְצָת מֵהַמִּשְׁפָּחָה הַקּוֹלָנִית שֶׁלָּהּ, וְהִיא מַגִּיעָה לְמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם. רַק הִיא, לֶיְלָה, וְשֶׁקֶט וְשַׁלְוָה, וְעוֹד מִישֶׁהִי, שֶׁמְּבִינָה בְּדִיּוּק מָה לֶיְלָה צְרִיכָה. הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּאַיֶּרֶת גַּלְיָה בֶּרְנְשְׁטֵיין מְסַפֶּרֶת כֵּיצַד לֶיְלָה נוֹלְדָה: "הָרַעְיוֹן צָץ בְּרֹאשִׁי כְּשֶׁצָּפִיתִי בְּקוֹפִיף תִּינוֹק עוֹשֶׂה אֶת צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים וּמְקַבֵּל הֲמוֹן תְּשׂוּמַת לֵב, מַמָּשׁ כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. דִּמְיַנְתִּי יַלְדָּה חֲכָמָה וְדַעְתָּנִית שֶׁכָּל זֶה קְצָת יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילָהּ, וְהִיא הוֹלֶכֶת בְּדֶרֶךְ מִשֶּׁלָּהּ וּמְגַלָּה אֶת הַקֶּסֶם שֶׁל הַלְּבַד. אֲנִי מְקַוָּה שֶׁכָּמוֹנִי, גַּם אַתֶּם תֹּאהֲבוּ אוֹתָהּ. אֲבָל בְּבַקָּשָׁה, בְּלִי יוֹתֵר מִדַּי חִבּוּקִים וּנְשִׁיקוֹת... פִיכְסָה!"