משחק כפול : שחקן גולף לא-יוצלח חוזר למשחק הרסני

בקיץ 2005 חזר קרל היאסן לשחק גולף, משחק ממנו פרש שלושים ושתיים שנים קודם לכן ושלא על מנת לחזור. עד כדי כך היה עמוק התיעוב, שאותו פיתח כלפי המשחק הזה.

לא סתם חש היאסן כזה תיעוב. הוא נולד וגדל בפלורידה, חי שם כל חייו, התחנך במוסדות הלימוד של המדינה הדרומית שטופת השמש, נישא, הוליד ילדים, בנה לעצמו קריירה והיה מוקף במשפחה, קרובים, מכרים וקולגות שכולם שיחקו גולף להנאתם ורוו נחת מתחביבם. לא הוא.

חוסר ההתאמה שלו למשחק התגלה בגיל חמש. הוא לא ויתר, המשיך לנסות, עד שבתחילת שנות העשרים לחייו, כשיצירותיו הפכו אותו לבדיחה במועדוני הגולף, הרים ידיים.

כשתור ניסה להשתלט על המשחק הזה הוא היה באמצע שנות החמישים של חייו, שמן יותר בעשרה קילוגרמים, עם כולסטרול שזינק לשמים, כאב כרוני במותן שמאל וברכיים מנותחות. מהצד האחר, הוא היה כבר מחברם של רבי מכר רבים ושל ספרי ילדים ובעל טור שנון, ארסי ופרוע ב"מיאמי הראלד". רבים מחבריו, כולם בעלי שם בתחומי עיסוקם – סופרים, עיתונאים, מו"לים ואנשי עסקים – נהנו ממשחק הגולף ועקבו בעניין אחרי ניסיונותיו להשתלט סוף סוף על המשחק הארוך.

בתום שנה שבה השקיע בקאמבק את כל מרצו, והתנועדת בספר זה בפירוט, בהומור ובאירוניה עצמית, גילה היאסן שיש דברים שלא נועדו לכל אחד. שקיימים מכשולים שעבור בני אדם מסוימים הם בלתי עבירים ואין סיבה להמשיך ולהתעמת איתם, להטיח בהם את הראש ולהמשיך ולנסות לפצח אותם. בשביל איכות החיים ושלוות הנפש מוטב להימנע מהם ולעקוף אותם.

היאסן למד להשלים ולעקבל את עצמו כמישהו שאינו מסוגל לשחק גולף.

ספריו של קארל היאסן, עיתונאי אמריקני מוערך ועטור פרסים, הוגדרו כ"מותחנים סביבתיים" עם נגיעה בנושאי הסביבה והטבע. שני ספריו האחרונים שחייה בעירם וילדת טבע הפכו לרבי מכר מיד עם צאתם לאור בישראל.