סלע המחלקות

ירושלים התכרבלה בחיק הלילה, שעריה ננעלו וזמן הרחובות כלתה רגל. לא רחש. לא ניד. דממה. לאורו הרוטט של אבוקות המאור שט לו צל על פני מרצפות הרחוב. בשל החשיכה לא ניתן היה לנתק מן הצל את מטילו, ושניהם יחדיו נידמו לעוף אגדי ענק, שאברותיו הפרושות למחצה תלויות לו מעל גבו והוא מתקדם בקרטועים ודילוגים ברחם המבקש להתנתק מן הארץ ולהמריא, אך כובד משקלו שב ומושילו ארצה. היה זה נתן ששב מארמון המלך אל ביתו, כרסו מלאה אך לבו כבד עליו בידעו שהנה עוד רגע קט יפגוש בפניה החמוצות של רעייתו ויאלץ לגמוע שוב את כוס נרגנותה. בעצב חשב על המיטה הקרה שתהא מנת חלקו. "ניחא", ניחם את עצמו, לפחות דבר קר אחד שיפיג את יקוד היום ואת היין שעדיין רותח בדמו.

מתוך התבוננות חדשנית, מוסטירה, סנסציונית לעיתים, נפרש בפני הקורא קלידוסקופ חי, על-זמני של דמויות ואירועים שהם בסיס תרבותנו. בעוד הפשט והדרש של המקרא משמשים אותו כיסוד איתן, מומריא שיריולי אל אותם שמי כוכבים שנצצו גם מעל דוד יואב ושלמה, פורץ מרחבי זמן ומקום ומביא איתו משם תמונות עזות, שלא במהרה ישכחו.

המחבר רואה במקרא יצירה אנושית כבירה המקפלת בין בדיה את חכמת היקום בכלל, והאדם כגרגר בתוכו בפרט, ומאמין בכל לב שרדת לעומקו ניתן רק דרך התבוננות בעיניים ברות, נטולות פלטרים. פנים רבות לכתוב והן גלומות בתוכו. יבחר לו כל אדם את אלו הנראות לו.

הספר אינו מתיימר להיות פרי מחקר היסטורי וכמובן לא פרשנות למקרא. זה רומן שהאמת היחידה המחייבת אותו היא זו הפנימית של עצמו, אף כי היא תלויה ככביסה על חבל התקופה שמומנה נגזרה.

אבנר שיריולי הינו מנתח מערכות בעל רקע אקדמאי מגוון במדעי החברה. עסק בניתוח פעילות ארגונית ועסקית של ארגונים מגוונים. בצד פעילותו הפורמלית עוסק בעשייה ענפה בתחומי האמנויות והרוח.