בנתיב הל"ה--- : דפי עדות ויצירה

בין הקרבות הראשונים של מלחמת העצמאות היה הקרב של מחלקת הל"ה, שיצאה במסע רגלי באישון לילה להבקיע את המצור הערבי על גוש עציון ולהחיש עזרת הצלה ליישובים, שניצבו מול סכנת כיבוש והשמדה. הל"ה – עמוסים על גבם בתחמושת, חומרי נפץ, סוללות, פלסמה וחומרי חבישה – הגיעו במסעם המפרך עד חמישה ק"מ מיעדם בגוש עציון, שם נתקלו והוקפו באלפי ערבים, שהזעיקו מרחבי הר חברון לחסום את דרכם.

מעטים מול כה רבים, מנותקים מקשר מחזית ומעורף, הם נלחמו בגבורה עילאית משעות הבוקר והדפו את תוקפיהם גלים גלים עד שאזלה תחמושתם עם רדת היום.

שלושים וחמישה צעירים עבריים, ממיטב הנוער, לוחמי פלמ"ח וחי"ש, שמחציתם היו סטודנטים מחוננים באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים, נפלו עד אחרון ואבדו כולם בלילה אחד.

הידיעה על מותם הכתה בארץ כמכת הלם, אבל כבד ירד על היישוב כולו. מחלקת הל"ה הפכה לסמל ולמופת של מסירות עד כלות למען אחים צורים ולמען תקומת ישראל. נתיבם הנחיל לדורות מסר של גבורה עילאית וקבוצתית, שהפכה לחלק מיתוס הגבורה הישראלית.

בספר בנתיב הל"ה... נאספו ונקבצו דברי שירה, אגדה, עדויות, פזמון וזמר, ציור ופסל, שנוצרו על הל"ה מאז נפילתם ועד עצם ימינו. מכולם עולה ביטוי גאון-היגון, המאיר על נתיבם ההרואי, לזכור ולהזכיר – אל יהי קרבנם לשווא.