הכלב הראשון שלי

כְּשֶׁאַבָּא שָׁב יוֹם אֶחָד מִן הָעֲבוֹדָה אֵלַי פָּנָה, חִיֵּךְ וְאָמַר: "שָׁלוֹם אִיתַי שֶׁלִּי, יֵשׁ לִי הַפְתָּעָה". הָיִיתִי סַקְרָן וְנִסִּיתִי לְנַחֵשׁ מָה. הַאִם זֶה מִשְׂחָק, צַעֲצוּעַ אוֹ בֻּבָּה? מִתּוֹךְ תִּיק גָּדוֹל בִּצְבֵּץ לוֹ כְּלַבְלָב, עֵינַיִם שׁוֹבָבוֹת לוֹ, וְהוּא מְכַשְׁכֵּשׁ בַּזָּנָב. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ אַבָּא שֶׁל אִיתַי הַבַּיְתָה וּבְיָדוֹ הַפְתָּעָה: גּוּר כְּלָבִים קָטָן. זֶהוּ סִפּוּר קָטָן וְקָסוּם עַל חֲבֵרוּת בֵּין יֶלֶד וְכֶלֶב, שֶׁמִּתְפַּתַּחַת לִכְדֵי קֶשֶׁר עָמֹק וְנוֹגֵעַ לַלֵּב. אִיתַי לוֹמֵד לְטַפֵּל בּוֹ, מִתְגָּאֶה בּוֹ בִּפְנֵי חֲבֵרָיו וּמְגַלֶּה חֶמְלָה מַהִי. הַסִּפּוּר עוֹסֵק בִּנְתִינָה וּבְקַבָּלָה וְאַף בַּתְּגוּבָה שֶׁל הַסְּבִיבָה לַכְּלַבְלַב. מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים בֵּין הַיֶּלֶד לְכַלְבּוֹ מְסַפֶּקֶת עִנְיָן, אֹשֶׁר וּבְעִקָּר אַהֲבָה. רָחֵל פְרֶנְקֶל-מֵגִידֶשׁ, יְלִידַת הָאָרֶץ, גָּדְלָה בְּמוֹשָׁב אֶלִישֶׁמַע שֶׁבַּשָּׁרוֹן וּמִשָּׁם שָׁאֲבָה אֶת אָהֲבָתָהּ לַטֶּבַע, לְבַעֲלֵי חַיִּים וּבְיִחוּד לִילָדִים