סיפורים על גבריות וזיכרון

צילום:עמית שאבי דוד מיכאלי הוספה למעקב דוד מיכאלי (באנגלית: David Michaeli; נולד ב-12 בינואר 1953) הוא אמן, סופר וחוקר תנועה והתנהגות במרחב. בשנת 2003 זכה במקום שני, בתחרות הסיפור הקצר, מטעם עיתון "הארץ" על הסיפור "הכותאב". ספריו עוסקים בתנועה, מרחב וזיכרון. התמחה בעיצוב ספרים, ובשנת 2002, ייסד ושותף ב"מדף בית הוצאה לאור" לספרות, שירה, אמנות ותפיסה. מיכאלי פרסם 10 ספרים. 3 ספרים בתחום התנועה, כתובים בסגנון של שירה הוראתית: הספר הראשון - "הערות זמניות על תנועה" (1997). הספר השני - "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" הוא תרגום מקור מהשפה הסינית. העבודה עליו החלה בשנת 1992 ונמשכה עד שנת 2005. עבודת התרגום מסינית בוצעה בדומה לשיטת התרגום המילונית של המשורר עזרא פאונד. הספר השלישי - "תשעת נקבי הפנינה", פורסם בשנת 2017, והוא המשך אסופת ההערות מהשנים 1997–2001. 4 ספרים נוספים שפרסם דוד מיכאלי, הם בתחום המרחב: "זמן המדבר" (2000) - מסות הגותיות קצרות עם הערות הישרדות ואיורי בעלי חיים מדבריים קטנים; "גלות, מסע, בחירה - טיפול דרך שטח" (2008), שבו הציג תפיסה וכלים לטיפול שטח; "מכת חום" (2010), שבו הציג את תופעת פגיעת חום כאירוע בעל ממדים תרבותיים והתנהגותיים עם פרקטיקת שדה למניעה ועזרה ראשונית; "צעדים ומרחבים" (2017) - סיכום הרצאותיו בתחום טיפול שטח ואוריינות סביבתית. בנוסף, כתב על נושאים של מסע וזיכרון את הספר "סיפורים על גבריות וזיכרון" (2006), סיפורים קצרים ש-5 מתוכם פורסמו בעיתון "הארץ", ואת "הדרך לשדה בוקר" (2020), ספר שירה שנכתב תוך כדי הליכה בת 10 ימים בדרך ממצדה לשדה בוקר עם סטודנטים. כמו כן, הוציא לאור את הספר "פסוקי ההשתוקקות", ספר שבו ערך את פסוקי מגילת שיר השירים במתכונת שירים בודדים. בין מאמריו: "שביל מקום" (מגזין בלוק, 2005); "מה תופסות הצפרדעים" - סדרה בת 5 מאמרים בנושא זן (ניו-אייג', 2005). מקור: ויקיפדיהhttps://tinyurl.com/2s427fwz "סיפורים על גבריות וזיכרון" מכיל עשרים סיפורים קצרים אינסופיים על פניה המורכבים והעמוקים של הגבריות. בין הסיפורים: הסיפור "הכותאב", שזכה במקום שני בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ בשנת 2003; והסיפורים "המאמר" "על פרשת ההר" "החומה" ועוד "…הסיפור "הכותאב" מאת דוד מיכאלי כתוב בתמציתיות ובדייקנות רבות; הוא מצטיין בעושר מילולי ומבנה מעניין, המוליך פעמיים ובאופן מקביל מן הגדול והעצום, או אם תרצו, מן הטוטאליות אל הקטן והפרטי. בפעם הראשונה הוא מוליך מן המדבריות הגדולים בעולם אל ערוץ מדברי קטן במדבר יהודה, הנקרא נחל הרדוף, אף על פי שאין בו הרדופים, ובפעם השנייה – מן "הכותאב" – האבן שכתוב בה כל מה שהיה וכל מה שיהיה – אל הדברים הקטנים והפרטיים של "ברכת המציאות". הסיפור תובע קריאות אחדות, ואפשר לפרשו כמשל פילוסופי, כסיפור של התגלות, כסיפור של חיפוש רוחני, או כסיפור פרטי של מי שאוהב אבנים ונופי מדבר". רות אלמוג, בני מר, בני ציפר דוד מיכאלי הוא אמן וסופר, חוקר תנועה והתנהגות במרחב ספריו: הערות זמניות על תנועה (שירה); תרגום מקור מסינית של שירה הוראתית, כתבי המופת של הטאי ג'י צ'ואן ג'ינג; תשעת נקבי הפנינה (שירה); זמן המדבר; גלות מסע בחירה; צעדים ומרחבים; מכת חום; סיפורים על גבריות וזיכרון, הדרך לשדה בוקר (שירה). ערך את הספרים: יש חדש במערב מאת אורי לוטן (מקור); טכנו-מיסטיקה מאת עידו הרטוגזון (מקור); נמר בהיר דרקון אפל אמנויות קרב סיניות בראי התרבות מאת אבי מוריה (מקור); שטחים מגויסים, היווצרות ההגמוניה של צה"ל על מקרקעי המדינה ועל מרחביה בשנותיה הראשונות, עמירם אורן (מקור), דלתות התודעה מאת אלדוס האקסלי (עריכת תרגום); אני הוא זה מאת ניסרגדתה מהאראג' (עריכת תרגום). אייר את הספרים: שיחות מטורפות (רז, מודן), איש תופס פר (רז, דאור, מודן). סיפורו "הכותאב" זכה במקום שני בתחרות הסיפור הקצר, הארץ, 2003, סיפורים נוספים פורסמו במוסף תרבות וספרות הארץ. ספריו הם טקסט מכונן בלימודי תנועה, סביבה וטיפול שטח. כותב את הבלוגים: "כתוב" לאמנות, שירה וספרות משנת 2008 https://catuv.blogspot.com/ מלמד בסמינר הקיבוצים טיפול שטח ואוריינות סביבתית משולבים עם שירת הייקו. צילום:עמית שאבי דוד מיכאלי הוספה למעקב דוד מיכאלי (באנגלית: David Michaeli; נולד ב-12 בינואר 1953) הוא אמן, סופר וחוקר תנועה והתנהגות במרחב. בשנת 2003 זכה במקום שני, בתחרות הסיפור הקצר, מטעם עיתון "הארץ" על הסיפור "הכותאב". ספריו עוסקים בתנועה, מרחב וזיכרון. התמחה בעיצוב ספרים, ובשנת 2002, ייסד ושותף ב"מדף בית הוצאה לאור" לספרות, שירה, אמנות ותפיסה. מיכאלי פרסם 10 ספרים. 3 ספרים בתחום התנועה, כתובים בסגנון של שירה הוראתית: הספר הראשון - "הערות זמניות על תנועה" (1997). הספר השני - "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" הוא תרגום מקור מהשפה הסינית. העבודה עליו החלה בשנת 1992 ונמשכה עד שנת 2005. עבודת התרגום מסינית בוצעה בדומה לשיטת התרגום המילונית של המשורר עזרא פאונד. הספר השלישי - "תשעת נקבי הפנינה", פורסם בשנת 2017, והוא המשך אסופת ההערות מהשנים 1997–2001. 4 ספרים נוספים שפרסם דוד מיכאלי, הם בתחום המרחב: "זמן המדבר" (2000) - מסות הגותיות קצרות עם הערות הישרדות ואיורי בעלי חיים מדבריים קטנים; "גלות, מסע, בחירה - טיפול דרך שטח" (2008), שבו הציג תפיסה וכלים לטיפול שטח; "מכת חום" (2010), שבו הציג את תופעת פגיעת חום כאירוע בעל ממדים תרבותיים והתנהגותיים עם פרקטיקת שדה למניעה ועזרה ראשונית; "צעדים ומרחבים" (2017) - סיכום הרצאותיו בתחום טיפול שטח ואוריינות סביבתית. בנוסף, כתב על נושאים של מסע וזיכרון את הספר "סיפורים על גבריות וזיכרון" (2006), סיפורים קצרים ש-5 מתוכם פורסמו בעיתון "הארץ", ואת "הדרך לשדה בוקר" (2020), ספר שירה שנכתב תוך כדי הליכה בת 10 ימים בדרך ממצדה לשדה בוקר עם סטודנטים. כמו כן, הוציא לאור את הספר "פסוקי ההשתוקקות", ספר שבו ערך את פסוקי מגילת שיר השירים במתכונת שירים בודדים. בין מאמריו: "שביל מקום" (מגזין בלוק, 2005); "מה תופסות הצפרדעים" - סדרה בת 5 מאמרים בנושא זן (ניו-אייג', 2005). מקור: ויקיפדיהhttps://tinyurl.com/2s427fwz