היהודי הנודד הגיע : עיתונאי צרפתי בעקבות היהודים

אלבר לונדר (1932-1864), צרפתי ויהודי, אחד מגדולי העיתונאים המוכרים הבינלאומיים במחצית הראשונה של המאה העשרים, ביקר בפלשתינה סמוך למאורעות 1929 ומיד אחריהם במסגרת עבודתו העיתונאית. לביקורו קדם מסע ארוך בעקבות תחקיר סקיף שהוביל אותו לוויטצ'פל – הגטו הגדול של לונדון, אל "היהודים הפראים" ברוסיה התת-קרפטית, ולאחר מכן אל יהודי טרנסילבניה, סרביה, בוקובינה, גליציה וורשה – הבירה היהודית באירופה. הוא דיווח על מה שראו עיניו ושמעו אוזניו, ובמסעו הגיע אף לאוניות המהגרים שעזבו את ארצותיהם כדי להגיע לארץ המובטחת, לממלכת דוד הקמה לתחייה על אדמה פלשתינאית. מתוך התבוננות פשוטה נולד היהודי הנודד הגיע לונדר ניסה להבין מדוע נמשכים יהודים לארץ הזאת, מהו יחסם של תושבי הארץ הערבים לתופעה הציונית ומה צופן העתיד לשני העמים הללו. ואכן, רשימתו של מי שהתעתד להיות משורר והיה ל"גרנד רפורטר", אפשרה לו לחזות את העתיד.

בעיסוקו ראה לונדר ייעוד ושליחות. "מקצועי", נהג לומר, "אינו להנעים או להזיק, אלא להחדר את העט לתוך הפצע". הוא רצה לשמש פה לכל אלה שהחיים לא חייכו אליהם, והגיע למחוזות הנידחים ביותר של הסבל האנושי. מאותה נקודת מבט טיפל לונדר ב"שאלה היהודית". הנושא נראה לו שייך לסוגיית הצדק והעוול בהיסטוריה המתהווה של האנושות.

את התוצאות המדהימות והמרתקות של חקירותיו באירופה ובפלשתינה-א' אפשר לקרוא בספר הזה, הראשון מכתבי אלבר לונדר הרואה אור בעברית.

ראובן מירן

"לקורא של היום, הספר הזה ממחיש את יכולתו של עיתונאי זר, חסר מעורבות אישית, להבין את הבעיה לעומקה, להציג בצורה בהירה ומשכנעת את מורכבותה ואפילו לראות את הנולד".

"אפשר ללמוד מעבודתו... שני דברים עיקריים שלא השתנו ושאיין כל סיבה שישתנו: האחד הוא שהקוראים, או הצופים, הם בני אדם בוגרים, שזאת חייבת להיות ההתייחסות אליהם, ושזכותם לדעת הכל, גם את המקום ביותר, והאחר: שהאמת היא לעתים חתרנית, לעתים מסוכנת, תמיד נחוצה, ושהיא קיימת".

עמנואל הלפרין, מתוך אחרית הדבר