קומקום הנחשת : ספורים

"הַתֵּבָה כְּבֵדָה, מַה יֵשׁ בְּתוֹכָה?" שָׁאַל אָפֵק תּוֹךְ נִסְיוֹנוֹת לְהָרִים אֶת הַמְּכַסֶּה.

"הַאִם אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לָדַעַת?" שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

"כֵּן!" אָמַר אָפֵק, "עַכְשָׁו! אֲנִי מַמָּשׁ סַקְרָן."

הָאִשָּׁה הַמּוּזָרָה הִבִּיטָה בְּאָפֵק כְּמִתְלַבֶּטֶת אִם לְגַלּוֹת לוֹ אֶת סוֹדוֹת הַתֵּבָה

וְאָמְרָה: "אֲבָל כְּדַאי שֶׁתֵּדַע כִּי מֵהָרֶגַע שֶׁבּוֹ אֶפְתַּח אֶת הַתֵּבָה וְיִתְבָּרֵר לְךָ

מַה יֵשׁ בְּתוֹכָה, לֹא נוּכַל לָשׁוּב וְלִסְגּוֹר אוֹתָהּ עַד שֶׁנְּסַיֵּם אֶת מְשִׂימָתֵנוּ."

בְּשָׂפָה עֲשִׁירָה וּמַחְכִּימָה הַמְּעוֹרֶרֶת מַחְשָׁבָה וְעִנְיָן, נִכְתַּב אֹסֶף הַסִּפּוּרִים בַּסֵּפֶר "קוּמְקוּם

הַנְּחֹשֶׁת", הַשׁוֹאֵב בְּרֻבּוֹ אֶת הַהַשְׁרָאָה מִסִּפּוּרֵי עָם שֶׁאוֹתָם שָׁמְעָה הַמְּחַבֶּרֶת בְּיַלְדוּתָהּ.

הָאֹסֶף הַמְּרַתֵּק מֵבִיא לַקּוֹרְאִים סִפּוּרִים עַתִּירֵי דִּמְיוֹן בְּנִיחוֹחַ שֶׁל פַּעַם.

עַל הַמְּחַבֶּרֶת:

מִרְיָם אֲהֲרוֹן עֲזְרִיאֵל, מְחַנֶּכֶת סוֹפֶרֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת, בֵּין הַיֶּתֶר עָסְקָה בְּנִהוּל מֶרְכַּז מַדָּעִים

וּבְהַדְרָכַת מוֹרִים. עוֹרֶכֶת סַדְנָאוֹת לְפִתּוּחַ חֲשִׁיבָה, בָּהֶן הִיא מְבִיאָה לִידֵי בִּטּוּי אֶת רוּחָהּ

הַיְּצִירָתִית וְאֶת שְׂפָתָהּ הָעֲשִׁירָה.