גברת אלקלעי ישנה עם נעליים

"נוסטלגיה היא זגוגית מכוסה ערפילי געגוע, כלואה באמבטיית קרח של כאן ועכשיו. זה היה חמישי בערב חורפי. הבית כולו היה אפוף ריח של חמין, כזה עם קישקע וביצים חומות שעומדות על אש קטנה ואסבסט כדי שאחרי יממה על האש אפשר יהיה לאכול את העצמות. מחוג השעון שלפני 'מבט' בשמונה בערב טרם השלים את סיבובו..."   הוא לקט סיפורים קצרים, הכתובים מזווית ראייתו של ילד בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. סיפורים המקפלים בתוכם מציאות שעיצבה את המבוגרים שאנחנו היום.במבט אוהב מפיח המחבר חיים בדמויות השקופות, בעלות הידיים המיובלות עם שחור מתחת לציפורניים, מתחנה מרכזית בתל אביב, מחולון ובעיקר מהילדות, הנעורים והחיים של כולנו. הוא מעניק להן שם ופנים, ומביא בשפתן אמת חזקה, נוקבת, ביקורתית, שנונה והומוריסטית – עליהן, עלינו ועל החברה שבה אנו חיים. תקראו עליהם – תבינו אותנו. זהו ספר הביכורים של , דור 24 בארץ, בנם של משה (מוסא) ומרים ז"ל, שלהם מוקדש הספר, אבא של נבו ושחר, שיבדלו לחיים ארוכים וטובים. גיל בעל שני תארי MA, עוסק בניהול, וכותב כי... הוא לא יכול אחרת.