פגישה בסמארה: יומנו של מסתתר יהודי בוורשה

"איני יודע מי מכם יעלעל בדפים אלה בימים שבהם רוע נורא זה כבר יהיה מאחורינו. הר הגעש שאני חי עליו עשוי להתפרץ בכל רגע, ואז יכבה עוד נר מעשן אחד של קיום יהודי. השתוקקתי שהדפים יגיעו לידי אלה שיוולדו מזרענו ולאלה שיבואו אחרינו; שיהיו עדות חיה, ממשית וזועקת, לייסורי היהודים ולניוונם של הלאום הגרמני, קלון האנושות. אני יודע, אחרי המלחמה יקום דור חדש של אנשים מוכשרים ויצירתיים, ורפלים, פויכטוונגרים או צווייגים חדשים; תיתכנה יצירות ספרות חדשות, אפופיאות של הטרגדיה היהודית תחת שלטונו של היטלר. ועבור הנוער החדש שיפנה לקרוא זאת הכל ייראה ככל ספרות אחרת. יקרא וישכח. אני רוצה שהאוקונובסקים שיבואו לא ישכחו. שהאמת הממשית תעמוד לנגד עיניהם, מוכרת מן השנים ההן, שתזהירם מפני הגורל שהיה מנת חלקם של אבותיהם".

ביומן מקורי זה, שהתגלה בהריסות ורשה אחרי המלחמה, מתאר סווק אוקונובסקי (1920-1944?) בשפתו העשירה את קורותיו בשנות חייו האחרונות: חוויות עלומים בהכשרה תנועתית בסלונים; פרוץ המלחמה; ליל הסדר האחרון בגטו ורשה; חיסול הגטו והסתתרות מורטת עצבים במחבוא מוסווה; הגירוש לכיכר השילוחים (אומשלאגפלאץ); הקפיצה מהרכבת הדוהרת והשיבה לוורשה; והחודשים הארוכים בדירת המסתור בצד הארי. בכנות נדירה הוא מבטא את בדידותו ואת געגועיו העזים לאשתו, מתאר את האתוס החלוצי שהחזיק בו לפני המלחמה, את ספקותיו כעת ביחס לשאלת הלאומיות היהודית ועוד.

"סווק אוקונובסקי חושף בפנינו היבטים בלתי מוכרים של חיי היהודים בגטו ורשה בחודשים האחרונים לקיומו, את ייסורי הנפש של ניצול יחיד ממשפחה המסתתר בצד הארי של ורשה הכבושה באמצע שנת 1943, ואת החיים התוססים שאפיינו את עולמם של היהודים טרם המלחמה בעיר סלונים, במזרח פולין - שם שהה בהכשרה של תנועת השומר הצעיר ושם פגש את אשתו", כותבת פרופ' חווי דריפוס במבוא ליומן זה, המתפרסם כאן לראשונה בהוצאה משותפת לבית לוחמי הגטאות ולבית מורשת.