רשימות של בת חורין 1947 - 1939

כִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לֹא נִשְׁאַר

מֵעִיר שֶׁל גֵּזּוֹת שְׂרוּפִים

הֵבֵאתִי אִתִּי לְזֵכֶר רְצֶף שֶׁל גַּג,

פְּסַת קְלָף אִתִּי הֵבֵאתִי,

גְּוִיל שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה שָׂרוּף,

פְּתִיל שֶׁל נֵר כָּבוּי.

במחברת שורה, כתובה ברובה בעפרון, רשמה אמא את יומן זכרונותיה ושירייה. השנה היתה 1946, חודשים ספורים לאחר השחרור ממחנות ההשמדה. שפרה, עלמה צעירה לאחר המלחמה, נותרה לבדה מבני משפחתה, שחיתה והושמדה בפולין.

בדידותה וכאבה העמוק מצאו ביטוי בכתיבה.

תוך סיכון חייה בכל רגע נתון עזרה לאסירי המחנות אושוויץ ובירקנאו בעוז רוח ובמסירות נפש. כאשת חסד זיהתה את המקומות בהם ניתן להיטיב. כלואה בפועל היתה, אך בעלת רוח חופשית במעשיה, שלא היה בהם משום קבלת הדין. במסכת הגבורה, הייסורים והסבל שעברה נחשפת יכולת השרידות מופלאה. רוח המרד ויכולת ההתמודדות בתנאים של משטר זדון, שלא נודע כמוהו, מייחדים את אישיותה כבת חורין.

ברשימותיה מתואר גם מסעה הארוך לארץ ישראל דרך נטוולה באיטליה, ספינת המעפילים "כגי יורדי הסירה" ומחנה העקורים בקפריסין.