סטודיו טוב דיו

נונה אורבך הוספה למעקב נונה אורבך (נולדה ב-1953) היא אמנית ישראלית רב-תחומית, מטפלת בכירה באמנות ומדריכה, ומרצה במכון לאמנות במכללת אורנים. בתם של צפורה ואברהם פצ'ורניק. תלמידתם של אבשלום עוקשי, יעקב דורצ'ין, אריה נבון ומיכאל גרוס. ב-1984 הקימה את המרכז לאמנות בקריית טבעון. כתבה ב-1997 עם לילך גלקין את "רוח החומר" בהוצאת אח - כלי עבודה המסייע לאמנים, מורים לאמנות ומטפלים. פיתחה גישה פדגוגית המבוססת על כתביה של חוקרי התפתחות הילד, מלכה האס וראובן פוירשטיין, חתן פרס ישראל לחינוך. היא משלבת את תחומי הידע השונים שלה בהוראה באורנים ובהדרכה וליווי יוצרים ומטפלים. היא הציגה במגוון תערוכות בארץ ובעולם, ובמבחר מוזיאונים: תערוכות יחיד מוזאליות: מוזיאון הרצליה 1992, המוזיאון הימי הלאומי, חיפה 2001, מוזיאון ע"ש וילפריד, הזורע, 2009, מיצב- מיצג במוזיאון ישראל [2013]. עבודה שלה הוצגה ונרכשה לאוסף המוזיאון היהודי של ניו יורק וכן לאוסף מוזיאון חיפה. כאמנית, היא עוסקת רבות בשאלות הקשורות לארכאולוגיה ולזיכרון. היא המציאה תל וירטואלי בשם "תל-נונה" בו היא החופרת, הנחפרת והממצאים. בהתאם לכך, היא יוצרת ארכיבים במדיות מסורתיות כגון: ציור, פיסול, תחריט וצילום ווידאו. אך גם פועלת בתוך העולם הווירטואלי ובמרחבים ציבוריים. משנת 2011, היא יוצרת באופן מתמשך עבודת אמנות אינטרנטית בשם Blog as Artwork. הארכיב מתייחס רבות לספריית אלכסנדריה הגדולה ומחייה אותה באופן מטפורי. בתוכו היא מפגישה בין זמנים ותרבויות, מקומות וזמנים ומערבת מציאות ודמיון. לצורך היצירה זו היא מפעילה גם פסבדונים בשם Mound Hacker המתערב ומשאיר אוסטרקונים באתרים ארכאולוגיים בעולם. השארת האוסטרקון האמנותי היא מעין התערבות בסדר הזמנים של האתר. הלינק הכתוב על החרס השבור מוביל לBlog as Artwork המשמש מעין נר זיכרון לאיוולת האנושית על אובדן הידע האנושי בספרייה העתיקה באלכסנדריה. ספר חדשני זה מציע מודל טיפולי החוקר לעומק את משמעותן של פעולות בחומר, בתהליכי טיפול, בחינוך וביצירה אמנותית. תהליכים בסטודיו מגדירים טיפול באמנות מנקודת המבט של יחסי פעולה-חומר המתרחשים במרחב מודע ומאורגן. ספר זה מעלה, בין השאר, את השאלות הבאות: כיצד רשות ובחירה באות לידי ביטוי בחלל הסטודיו עצמו? כיצד היוצר מביע בכוריאוגרפיה לא-מודעת את התהליך האלכימי שעובר על הנפש? כיצד פעולה פיזית עשויה להיות מתורגמת להבנה רגשית ופדגוגית? איך לחשוב, לתקשר, ללמד ולטפל בשפת החומרים? במגוון דוגמאות ותיאורי מקרה מרגשים אנו נוכחים לדעת עד כמה הגוף מדייק: דרך בחירה בחומר, דרך בחירה של פעולות מסוימות שנעשות בו, משתקפת אמת פואטית של היוצר, היוצרת, בדרכם לאינטגרציה והחלמה. נראה כיצד סטודיו הוא רשות, זמן, טקס ומרחב. התובנות המגובשות כאן מתוך נקודת מבט מעמיקה וצלולה יסייעו לעבודתם של כל מי שפוגשים בחומרים: הורים, אמנים, מחנכים ומטפלים. הספר ירתק גם את הקורא הסקרן שאינו בעל רקע מקצועי. נונה אורבך היא אמנית רב-תחומית, מטפלת, בלוגרית, מרצה ומנחה סדנאות למטפלים בארץ ובעולם; עוסקת ביצירתה בהקשרים ארכיאולוגיים והיסטוריים. מכלול עבודתה מכונס תחת הכותרת: "תל-נונה". היא החופרת בתל, היא הנחפרת והיא הממצאים. לשם כך היא מקיימת ספריה וירטואלית כבלוג שהוא גם נר זיכרון לספריה האלכסנדרונית שנשרפה על רבבות מגילותיה. היא מנסה מטפורית לעורר אותה לחיים. נונה אורבך מוליכה מהלך חברתי לשינוי מערכת החינוך באמצעות הבנת הסטודיו באמצעות קהילת למידה אינטרנטית בת אלפי משתתפות. תכני הלמידה העשירים מצטברים מטפורית לספריה הקדומה. המעשה החינוכי-חברתי נתפס כחלק מיצירתה האמנותית, כמו גם ספר זה. ספרה הקודם, "רוח החומר" (1997), אשר נכתב בשיתוף עם לילך גלקין, הוא כלי עבודה שימושי למטפלים ומחנכים. נונה אורבך הוספה למעקב נונה אורבך (נולדה ב-1953) היא אמנית ישראלית רב-תחומית, מטפלת בכירה באמנות ומדריכה, ומרצה במכון לאמנות במכללת אורנים. בתם של צפורה ואברהם פצ'ורניק. תלמידתם של אבשלום עוקשי, יעקב דורצ'ין, אריה נבון ומיכאל גרוס. ב-1984 הקימה את המרכז לאמנות בקריית טבעון. כתבה ב-1997 עם לילך גלקין את "רוח החומר" בהוצאת אח - כלי עבודה המסייע לאמנים, מורים לאמנות ומטפלים. פיתחה גישה פדגוגית המבוססת על כתביה של חוקרי התפתחות הילד, מלכה האס וראובן פוירשטיין, חתן פרס ישראל לחינוך. היא משלבת את תחומי הידע השונים שלה בהוראה באורנים ובהדרכה וליווי יוצרים ומטפלים. היא הציגה במגוון תערוכות בארץ ובעולם, ובמבחר מוזיאונים: תערוכות יחיד מוזאליות: מוזיאון הרצליה 1992, המוזיאון הימי הלאומי, חיפה 2001, מוזיאון ע"ש וילפריד, הזורע, 2009, מיצב- מיצג במוזיאון ישראל [2013]. עבודה שלה הוצגה ונרכשה לאוסף המוזיאון היהודי של ניו יורק וכן לאוסף מוזיאון חיפה. כאמנית, היא עוסקת רבות בשאלות הקשורות לארכאולוגיה ולזיכרון. היא המציאה תל וירטואלי בשם "תל-נונה" בו היא החופרת, הנחפרת והממצאים. בהתאם לכך, היא יוצרת ארכיבים במדיות מסורתיות כגון: ציור, פיסול, תחריט וצילום ווידאו. אך גם פועלת בתוך העולם הווירטואלי ובמרחבים ציבוריים. משנת 2011, היא יוצרת באופן מתמשך עבודת אמנות אינטרנטית בשם Blog as Artwork. הארכיב מתייחס רבות לספריית אלכסנדריה הגדולה ומחייה אותה באופן מטפורי. בתוכו היא מפגישה בין זמנים ותרבויות, מקומות וזמנים ומערבת מציאות ודמיון. לצורך היצירה זו היא מפעילה גם פסבדונים בשם Mound Hacker המתערב ומשאיר אוסטרקונים באתרים ארכאולוגיים בעולם. השארת האוסטרקון האמנותי היא מעין התערבות בסדר הזמנים של האתר. הלינק הכתוב על החרס השבור מוביל לBlog as Artwork המשמש מעין נר זיכרון לאיוולת האנושית על אובדן הידע האנושי בספרייה העתיקה באלכסנדריה.