האגדה על מרפי בטטה

וִיל וְאָחִיו מַרְטִי בְּצָרוֹת — הֵם יִצְטָרְכוּ לְבַלּוֹת אֶת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל בַּסִּפְרִיָּה. אֲבָל הַסִּפְרִיָּה הִיא לֹא מָקוֹם לְבִלּוּיִים, זוֹהִי הַמַּמְלָכָה הַפְּרָטִית שֶׁל גְּבֶרֶת מֶרְפִי, הַסַּפְרָנִית הָאֲיֻמָּה. תְּנוּעָה אַחַת מְיֻתֶּרֶת וּמִיָּד תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ מוּל רוֹבֵה הַבָּטָטוֹת הַנּוֹרָא שֶׁלָּהּ, וְהַתּוֹצָאוֹת לֹא נְעִימוֹת... הַאִם וִיל וּמַרְטִי יַצְלִיחוּ לִגְבֹּר עַל מֶרְפִי בָּטָטָה? הַאִם יַצְלִיחוּ לְהַצִּיל אֶת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל? ספֶר מַצְחִיק וּפָרוּעַ, פְּרִי עֵטוֹ שֶׁל אוֹאֶן קוֹלְפֶר, מְחַבֵּר סִדְרַת אַרְטֵמִיס פָאוּל עֲטוּרַת הַפְּרָסִים, מְלֻוֶּה בְּאִיּוּרָיו שֶׁל טוֹנִי רוֹס, הַמְּאַיֵּר הַבְּרִיטִי הַנּוֹדָע.