אדם מן הבשר : שיח הגוף במחקרי האנטומיה של לאונרדו דא וינצ'י

עד העשרים הראשונים של המאה השש-עשרה היה הגוף האנושי נתון

וסמל, מפרט נצפה וטקסט כתוב בבשר. הוא היה מושכל ויפה להלל,

חוטא, אנוס וענוש, מעון רימה ותולעה והיכל לרוח הקודש. הביולוגיה

שלו נחקרה בבחינת היותו נברא בצלם ומסור לחשבון של ישויות

עליונות. סכין הנתוחה ביצרה את הידע על אודותיו ברשתות המחשבה

הקוסמולוגית והתאולוגית.

כעת נבקעת המסכת הזאת. מכאן ואילך, ככל שיונהר המבנה האנטומי

של הגוף, כן יומר הכאן האנושי האינטימי ביותר בשם נטול מובן ונוכרי

חרף קרבתו. נולדת הפרוזה של הגוף המודרני: נולדות יהירותה והבטחת

החירות הגלומה בה. נולדות בהלותיה.

הרגע הזה שבין העבר לבין העתיד אצור בשלמות, במקוריות וביופי

מיוחדים במיזם בקורפוס האנטומי של לאונרדו דה וינצ'י. זה מה שהספר

אדם מן הבשר מבקש להראות, ובזה ייחודו בשדה המחקר. עינו דרוכה

לקראת שיח הגוף המשוקע בדפים המבוכיים, המסוחררים הללו, ואשר

אינו מסתכם במונחי ההישג או הכישלון על פי תקני המדע של זמננו.

המבט הזה חושף עולם אינטלקטואלי ורגשי רב מועקות ורהב, חדור

אירוניה עצמית וביקורת. מתוך כך הוא קושר את האתר הרואי הזה

בעבודתו של לאונרדו אל אמנותו ואל תחומים אחרים בהגותו - מטפיזיקה,

אנתרופולוגיה, אמונה דתית, הנדסה, פילוסופיית המדע ומחשבת הלשון,

הציור והמוזיקה.

לאה דובב היא פילוסופית והיסטוריונית של תרבות, מסאית ומתרגמת.

בין ספריה: 'שישה מבטים על ציור-מוזיקה' (מוסד ביאליק) ותרגום מחקרי

מוער ל'זיכרון ילדות על ידי פיירו דלה פרנצ'סקה' מאת איבר דאמיש

(הקיבוץ המאוחד).