אוריאן

אבא שלה היה פול ניומן של חדרה. אבל הוא מת והיא נוסעת לפריז, לברוא את עצמה מחדש בדמות שחקניות הקולנוע הצרפתיות שהעריץ, ולמצוא לעצמה מאהב חדש. בשפה שנעה בטבעיות מפליאה על הגבול הדק שבין הפרוזה לשירה מספרת שירה פנקס בספר אוריאן את קורותיה של צעירה ישראלית בפריז, אוֹ-פֶּר שנכנסת לבית של משפחה זרה, ספק בית חלומות ספק כלוב זהב שבו כלואה חושניות גדולה. סיפורה הוא דרמה קאמרית, במִספר שחקניה המצומצם וגם בהדהוד למקור המילה, דרמה-של-חדר. שוב ושוב עולה הניגוד שבין ה-master's room לבין החדר הצר המוקצה לגיבורה, בין האגף השחור לבין האגף הלבן בבית הפריזאי היפה, בין החֶברה הגבוהה של עיר האורות לבין אנדרה אַסוַוד הפראי והמורד שקורא עליה תיגר – והיא ביניהם, מגלה בחדרי-חדרים סודות שאיש לא דִמיין.