סיבוב שני

דני מיכאלי רוצה אישה יפה וחכמה. כשהוא מוצא אישה כזאת הוא מתחתן איתה, אבל מתברר לו שזה לא מספיק. אז הוא מבקש אישה שגם תאהב אותו והוא מוצא לו אחת – אך שוב אין זה מספיק.  הוא סיפור חינוכו הרגשי של עיתונאי וסופר תל אביבי המציג את שלוש אהבותיו הגדולות: לנוקי – כוכבת גל"צ סוערת, לנעמי – אמנית חוזרת בתשובה, ולאלונה – אם ילדיו. עשרים שנה לאחר סערות הרגש וייסורי הנפש שסימנו את התבגרותו, שומע דני על מותה הטרגי של נוקי. כדי לשוב ולפגוש בה, הוא חוזר וקורא דפים שכתב לעצמו בשנות הקשר הסבוך והכאוב שביניהם. אחרי ככלות הכול הוא מופתע מהנימה המפויסת שבה הוא מביט לאחור: "זו לא נוסטלגיה. זו חנינת הזמן הממתיקה את פסקי הדין של העבר, ומורידה שליש ועוד שליש ועוד שליש מכל גזרי הדין המרשיעים." היא יצירה חשופה ונבונה על אומץ ואוזלת יד, מודעות והדחקה, יושר והונאה עצמית. בשפה יום-יומית, אמינה וקולחת, טווה בונה תירוש סיפור פשוט אך רב-עוצמה, המתרחש בתל אביב של שנות השמונים, ומצליח לרתק את הקורא לרחשי לבו של דני מיכאלי, אנטי-גיבור קלאסי, ומשום כך שובה לב כל כך.  (1945) הוא עיתונאי וסופר תל אביבי. בין ספריו: שלושה רומנים: "הבית" (1975, תמוז), "דנה – פוטורומן" (1980, זב"ם) ו"ברוך" (1994, עם עובד) ושני ספרי עיון: "שירי העני ממעש – התפילה היהודית כשירה" (2001, כתר) ו"הפנתיאון היהודי" (2002, ידיעות אחרונות).