לוטה עוזבת את הבית

כֻּלָּם כָּל כָּךְ רָעִים אֶל ! הִיא קָמָה בַּבֹּקֶר כּוֹעֶסֶת כִּי חָלְמָה בַּלַּיְלָה שֶׁאָחִיהָ וַאֲחוֹתָהּ הֵצִיקוּ לְבַּמְסֶה, בֻּבַּת הַפַּרְוָה שֶׁלָּהּ מִסּוּג דֹּב-חֲזַרְזִיר. אַחַר כָּךְ אִמָּא הִתְעַקְּשָׁה שֶׁתִּלְבַּשׁ סְוֵדֶר מְגָרֵד. כַּמָּה כְּבָר אֶפְשָׁר לִסְבֹּל? לָכֵן הִיא מַחְלִיטָה לָקַחַת אֶת בַּמְסֶה וְלַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת. בְּבֵיתָהּ הֶחָדָשׁ נָעִים וְנֶחְמָד לְלוֹטָה. אוּלַי הִיא בִּכְלָל לֹא תַּחְזֹר?, סוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים הַשְּׁוֵדִית הַגְּדוֹלָה, אֲהוּבָה בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם בִּזְכוּת דְּמֻיּוֹת בִּלְתִּי-נִשְׁכָּחוֹת כְּמוֹ בִּילְבִּי, אֵמִיל (יֶלֶד וּשְׁמוֹ אֵמִיל, הַתַּעֲלוּלִים שֶׁל אֵמִיל וְאֵמִיל עֲדַיִן אִתָּנוּ בְּהוֹצָאַת "יְדִיעוֹת סְפָרִים") וְעוֹד רַבּוֹת אֲחֵרוֹת. תַּרְגּוּמָהּ שֶׁל יָעֵל צוּבארִי מְאַפְשֵׁר לַיְּלָדִים וְלַהוֹרִים לְהַכִּיר אֶת מִשְׁפַּחַת נֵיימָן הַמַּצְחִיקָה וּבְעִקָּר אֶת לוֹטָה, הַיַּלְדָּה הַשּׁוֹבֵבָה וְשׁוֹבַת הַלֵּב מֵרְחוֹב בָּלָגָן.