ההשערה של מיסטר אספרגר

עוד לא פגשתם גיבור ספרותי כמו תותי, מראשוני הילדים המאובחנים כלוקים בתסמונת אספרגר, שחי בקיבוץ בעמק המעיינות ויש לו אמא קטנה, קטנטונת, ששרדה את מנגלה; חונך בשם קרול - איש שלמיטב ידיעתו של תותי הגיע אלינו מכוכב אחר ונוהג ללכת עירום בלילות של גשם; וידידים נפלאים ונוראים כמו צמד הקולונלים הקשוח של הקיבוץ, המנהלים את המשק ביד רמה (יש להם רק אחת) מבונקר שבנו להם על תל סמוך. משך שנות התבגרותו, תותי נחוש להשלים שתי משימות: להפריך את נבואת הזעם של מאבחנת משופמת בשם סרפימה, שקבעה כי יתקשה ליצור קשרי אהבה עם נשים, ולהוכיח את קיומם של חוצנים. כשהוא פוגש את יונת, מזכירתו של היועץ של בן גוריון לענייני ביטחון, מתלכדות שתי המשימות החשובות האלה. הוא סיפור חניכה קומי, חכם, שנון, עשיר ופרוע, המעלה על הדעת את יצירותיהם של קורט וונגוט, ג'ון אירווינג ומאיר שלו. חיי קיבוץ צעיר בשנות החמישים מספקים רקע הזוי ומושלם לריאליזם מאגי, המהלך על הקו שבין דמיונות שווא למציאות פנטסטית. ספר מרתק מתחילתו ועד סופו המפתיע. "אני זוכר את היום שבו התחלתי להתעניין בנושא האהבה, ולא בסתם אהבה במובנה הרחב, אלא באהבה בין גבר לאישה. הייתי אז בן חמש וחודשיים בלבד, התאריך היה 4.2.1950, ובארכיוני העיתונים אפשר לגלות בקלות שזה היה היום הכי קר בחמישים השנים שקדמו לו וגם בחמישים השנים שבאו אחריו. בערבו של אותו יום ירד שלג בעמק המעיינות, ואני לא מדבר על פתיתים לרגע, אלא על שלג ממש שכיסה את האדמה בשמיכת פוך לבנה". נולד בקיבוץ רשפים שבעמק המעיינות, ושם הוא מתגורר עד היום. גיבור ההשערה של מיסטר אספרגר הוא גם גיבור ספריו הקודמים של דביר: ו.