עבודת אדמה

בכפר קטן בגבול הצפון מנהלים יורי ואביגיל גרין חיים שלווים.פחות או יותר.הוא חקלאי, היא מנהלת את עסק הצימרים המשפחתי, ושניהם יחד מחכים כבר שנים להפשרת המגרש שלהם בחלקת הבנים־הממשיכים, שאותו הם מייעדים לבנם היחיד שוּני, אמן מצליח המתגורר בניו־יורק וממעט לבקרם.בעצם, כבר שנתיים לא בא, ובסתר לבם הם חוששים שלא יחזור אף פעם.אבל אז, פתאום, המגרש מופשר, שוּני מודיע על החלטתו לשוב, ובתוך ההתרגשות הגדולה איש אינו מעלה על דעתו את המערבולת שלתוכה ייסחף הכפר כולו מהרגע שייחשפו תוכניותיו האמיתיות של שוּני בנוגע לחלקת האדמה שלו.הוא רומן לירי יפהפה המוליך את קוראיו אל חלקת ארץ שנחשפה עד כה רק מעט בספרות העברית; ישראל של הצפון הרחוק ושל יישובי הסְפר, מקום שבו האדם והטבע קרובים יותר זה לזה והמילים הן מים שקטים המחלחלים עמוק. זהו סיפור מופלא בעדינותו על משפחה, על אדמה ועל אהבה, ועל המנגנון האנושי ההופך כל קהילה באשר היא לאוסף של בדידוּיוֹת.