בין הקירות האלה

הוא הפך למקום מבטחים, לנחמתי, למשענת שלי.אני לא חזקה. אני פשוט שורדת בנסיבות הקיימות.האם זה לא מה שכולנו עושים? שורדים?לכל אחד מאיתנו יש מכשולים שדרכם הוא צריך לפלס את דרכו. המכשולים שלי   יותר... מסובכים. נולדתי עם מום בלב ולכן ישנתי במיטת בית החולים יותר מבמיטתי בבית. הייתי אסירה בידי המחלה שהשתלטה עליי. טבעתי עד שהוא הופיע. הוא חושב שהוא חוסם את העולם עם הקעקועים על זרועותיו ועם המראה הקשוח, אבל אני רואה את ג'וד האמיתי, הג'וד שהוא משתוקק לשכוח.אבל האם הוא המענה לתפילותיי, או שאולי ישבור את ליבי הפגום לעד?קוראים לי ליילה ביוקנן וזה הסיפור שלנו – סיפור על תקווה, גאולה והקרבה למען אהוב ליבך.